top of page

Yiddish longing


May 27, 2025

 

The 13th Jewish Music Days festival

From Ashes to Light – 80 Years of Remembrance and Revival from the Holocaust

Artistic Director: Dr. Yuval Rabin

Bar-Ilan University, Department of Music

Yiddish is a language of emotion — a tongue that carries memories from our homes: memories steeped in the aroma of fried onions and chicken soup from a mother’s kitchen, the taste of chopped liver from the holiday table, snowy winters in little towns along the riverbanks, and juicy gossip after prayers in the synagogue.
Yiddish, like an ellaborate cake, is the product of ingredients poured into a single bowl and, after a thorough mixing, transformed into something new, warm, and sweet. This cake — a blend of European languages shaped by the tongues of Jews in many communities, infused with their cultures and customs — has managed to endure to this day, even as so many of those communities faded or were destroyed in the horrors of pogroms and the Holocaust.

This concert, true to its name, is a nostalgic link to our childhood: to the choir in which we grew up and the songs we sang under the guidance of our beloved conductor, who came from there as well and left his musical imprint on us forever. It is an expression of the eternal bond between art and life, even when confined behind the walls of the ghetto, and of the Jewish soul which — even in moments of suffering and despite the pain of destruction — preserved, through those Yiddish songs, a hope for renewal. For, as is well known, everything sounds better in Yiddish.

בכורה - "א יידישע געגוע"


27 במאי 2025

 

פסטיבל "ימי מוזיקה יהודית" ה-13

מהאפר אל האור - 80 שנה לזיכרון ולתקומה מהשואה

מנהל אמנותי ד"ר יובל רבין

אוניברסיטת בר אילן​​​​, המחלקה למוזיקה

יידיש היא שפה של רגש. שפה שנושאת זיכרונות מבית אבא, כאלו הרוויים בניחוחות בצל מטוגן ומרק עוף ממטבחה של אמא, וטעמי כבד קצוץ משולחן חג, בחורפים מושלגים בעיירות על גדות הנהר, וברכילויות עסיסיות אחרי התפילה בבית הכנסת. יידיש, כמו עוגת טורט, היא תוצר של רכיבים שהוכנסו לקערה אחת, ואחרי ערבוב הגון הפכו להיות משהו חדש, חמים ומתוק. והעוגה הזו, בליל שפות אירופאיות שהתגלגלו על לשונם של יהודי הקהילות השונות, על תרבותם ומנהגיהם, הצליחה להשתמר עד היום, גם כאשר רבות מאותן קהילות נמוגו הושמדו באימי הפוגרומים והשואה.
הקונצרט הזה, כשמו כן הוא, הוא חיבור נוסטלגי לילדות שלנו, למקהלה שבה גדלנו ולשירים ששרנו תחת ידי המנצח הנערץ שלנו, שהגיע גם הוא משם, והטביע בנו את המוזיקה שלו לעד. הוא ביטוי לחיבור הנצחי בין האמנות לחיים, גם כשנכלאו בין חומות הגטו, ולנפש היהודית, שגם ברגעי סבל ולמרות כאב החורבן, שמרה באמצעות שירי היידיש ההם, על תקווה לצמיחה. כי ידוע הרי, שגם אם היא נחשבת לגלותית ועתיקה, השירים והבדיחות שלה יעידו שביידיש הכול נשמע טוב יותר.

bottom of page